5.12.2012
לצערי למחלה שלי קוראים שופהוליק...קטע מתוך מאמר שכתבתי.
היא עמדה שם יפה ומטופחת מחייכת אליי ״ בואי תיכנסי״ אומרת,
ומצביעה על שלט ה"sale" המואר מתחתיה.
אני בוהה בה עוד קצת ״ יש כזאת בדיוק במידה שלך ״ היא לוחשת
וחולצת המשי השחורה עם חוטי התפר הורודים מהנהנים באישור.
צעדתי לעבר הכניסה במהירות, זאת בטח האחרונה חשבתי לעצמי
והגברתי קצב ואז הוא קורא לי ״ אל תכנסי ״ אמר ״ את לא צריכה כזאת , את חזקה מספיק!״
והבובה מחייכת וקוראת לי והחולצה כלכך יפה, כלכך זוהרת כלכך מושלמת !
ניחוח של חדש עלה באפי, רעש קולבי העץ המקליקים אחד בשני , הצורות ,הצבעים, הגיזרה, האיכות.
זה פשוט קסם חשבתי תוך כדי הסתכלות על תווית המחיר...
ואז ראיתי אותה, היא עמדה שם אחרונה, מסכנה, בודדה מחכה רק לי,
ניגשתי אליה מסוחררת, מהופנטת,השתכרתי מהיופי שלה ואז ניגשה בחורה וחטפה אותה מהקולב
״ גברתי החולצה הזאת שלי״ אמרתי ומשכתי בחולצה לכיווני ,
אחרי ריב ממושך וכמה שיערות שנתלשו קיבלתי את החולצה.
מחוייכת,ומאושרת נעמדתי בתור לקופה מחכה שתורי סופסוף יגיע ואזכה בחולצה הזאת למשך כל חיי,
״1800 שקלים בבקשה״.....
יצאתי מהחנות בלי כמה חתיכות שיער מינוס גדול בבנק וחולצה........
אוף אבל מה אני אלבש למסיבה בערב?
