22.11.2012
כשהחלטתי סופית שאני מוציאה מהחיים שלי את הבחור
עברה בראשי המחשבה שאני לא אראה יותר את העיניים של האדם שהרסתי לו את החיים בשנה וחצי האחרונות. אבל באותה מידה גם עשיתי לו טוב לפרקים (או שלא)
הרס, כך כיניתי את הקשר שלנו.
ואני גם לא מבינה איך הגעתי למצב שאני כותבת על זה משהו ,כי כלכך לא הייתי שם,
בזמן שהוא ניסה כל הזמן שאני אהיה. כשכבר ניסיתי, לא היו לו כוחות להתמודד איתי.
הפגיעה הכי גדולה היתה שסבתא שלי נפטרה והוא עשה הכל חוץ מלעשות לי חיים קלים :(
כשהחלטתי סופית שאני מוציאה את הבחור מחיי ,הרגשתי הקלה.
הרגשתי שעכשיו אני לא צריכה להיות מישהי שאני לא, הרגשתי שסוף סוף אני יאהב מבחירה
ולא מרצון להשביע אנשים אחרים.
אני חושבת שהייתי צריכה לעזוב ממזמן, לצערי הייתי אנוכית וחשבתי רק על עצמי.
אבל עכשיו סופית זה מאחורי...וחוץ מזה שנכנס לאופנה הקרדיגן הקטן ..אז למי יש זמן להתעסק באהבות?
אז בנות שימו קרדיגנים קטנים מעל שימלה וצאו לרחובות, מי יודע , אולי תמצאו את האחד?
 |
| כמובן המלכה האם: קוקו שנאל |
